פרופסור יחזקאל דרור -מנהיגות מכוננת
כתבתי כאן רבות על מנהיגים וסוגי מנהיגים והיום רציתי להתמקד במושג "מנהיג מכונן".
מנהיגות מכוננת היא מנהיגות המניחה יסודות איתנים לעתיד חדש וטוב יותר. ניתן לקרוא לה גם "מנהיגות מהפכנית" או "מנהיגות מגשימה חזון".
דוגמא בולטת למנהיגים מכוננים הם בנימין זאב הרצל ודוד בן גוריון, שהניחו וכוננו את היסוד להקמתה של מדינת ישראל. אולם, אם מדברים על מנהיגים בישראל, ומאחר והמושג "מהפכה" בדרך מתקשר למשהו אלים, המתבצע בתהליך קצר, הכרוך בשינוי רדיקלי של המשטר, הרבה מעבר לדרוש כאן, אני מעדיף את ההגדרה של פרופסור יחזקאל דרור ל "מנהיגות מכוננת".
דרור מתייחס למושג כמהות הליבה של המנהיג, להבדיל ממאפייני מעטפת השונים מאחד לשני, שכל מנהיג צריך להתאימם לנסיבות הממשיות בהן הוא פועל. המושג הוא גם יחסי, דהיינו, מנהיג יכול להיות "מכונן" יותר או פחות. יחד עם זאת, הוא מנוגד לחלוטין למושגים כגון "מנהיג משמר" או "מנהיג משפר", משום שמנהיג מכונן מצטיין בעיקר בהנחת יסודות חדשים לעתידה של ישראל בתחומים מרכזיים רבים וחשובים.
שאלה שיכולה לתרום להבנת המושג היא: "מהי האג'נדה של מנהיג מסוים?"
ניתן לבדוק זאת במבט לאחור, באמצעות מחקר היסטורי, או במבט קדימה, על ידי בדיקת התנהלותו והתבטאויותיו של המנהיג.
אם התשובה היא: "לנהל את המדינה" אז ברור שאין המדובר במנהיג מכונן. ייחודו של מנהיג מכונן הוא במאמציו המודעים לעצב את העתיד לטובה תוך ראייה ארוכת טווח. זאת, תוך התמקדות בגורמי עומק המשפיעים על זרמי ההיסטוריה, בנבדל מעיסוק יתר באירועים שוטפים, שרובם אינם אלא כקצף על פני המים המאבד כל משמעות כעבור זמן קצר. במבט לאחור, בהיסטוריה של מדינות ישנם מנהיגים שהיו מכוננים למעשה, למרות שלא התכוונו מראש ולא היו מודעים לכך.
מנהיגות פוליטת מכוננת – הצורך במשטר נישאותי
למערכת הפוליטית בישראל נועד תפקיד מרכזי, פוטנציאלית, בעיצוב עתידה המשגשג של המדינה השאלה אם מבחינה מנהיגותית היא מסוגלת למלא תפקיד זה. יש לשנות בדחיפות את עקרונות המשטר, כמובן במסגרת ערכי הדמוקרטיה.
להערכתי, מעבר למשטר נשיאותי או מעין־נשיאותי הוא תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, להבטחת ריכוז עוצמה דמוקרטית ויכולת למשול, שהם הכרחיים להנחת יסודות לישראל כמדינה משגשגת לאורך זמן. אולם, בדומה למגמות במדינות דמוקרטיות אחרות וגם יותר מכך, הגורם היחיד והחשוב ביותר בפעולת המערכת הפוליטית הוא המנהיגות הבכירה. יתר על כן, רק מנהיגות זו יכולה לבצע את הרפורמות הדרושות במשטר, הגם שתצטרך לעמול קשה לגייס את התמיכה הציבורית החיונית לכך. המסקנה מכך היא שטיבם של מנהיגיה הבכירים של ישראל הוא גורם קריטי ואולי מכריע בעיצוב עתידה, אם לשגשוג, או אם לשקיעה ואף למפולת, מה עוד שמנהיגות מעולה היא חיונית כדי להסביר נכוחה את מצבה וצרכיה של ישראל לציבור הרחב, ולגייס את תמיכתו לצעדים הדרושים, כולל הרס־יוצר כואב.
פרופ' דרור אומר, ואני מסכים איתו, כי יש הכרח בטיפוס חדש של "מנהיגות מכוננת" , טיפוס המנהיג הדרוש למדינה תלוי במצבה, על סביבותיה, ובאתגרים הניצבים בפניה. מצבה של ישראל בעתיד הנראה לעין, עד אמצע המאה העשרים־ואחת וקרוב לוודאי שגם לאחר מכן, מחייב מה שאני מכנה בשם "מנהיגות מכוננת", דהיינו, מנהיגות המניחה יסודות חדשים, בחלקם, לעתיד המדינה. הדבר נכון גם במדינות אחרות, שכן בסיסי העבר אינם הולמים עוד את נסיבות העתיד שלקראתו דוהרת האנושות בכללותה.
נמצא תחת: דוד בן גוריון, מנהיגות ניהולית, מנהיגות פוליטית, מנהיגות צבאית, מנהיגות ציבורית, מנהיגים מפורסמים, סוגי מנהיגים | מתויג: בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון, יחזראל דרורי, מנהיג משמר, מנהיג משפר, מנהיגות ישראלית, מנהיגות מכוננת | לכתוב תגובה »
